25 שנים לחוק זכויות החולה: נקודת המבט של בית החולים

עינב עצמונה ראש, סלמאן זרקא

חוק זכויות החולה, שנכנס לתוקפו ב־,1996 בא להסדיר את זכויות החולה בעת קבלת טיפול רפואי במוסדות הבריאות, ובכללם בתי החולים. החוק מדגיש את החשיבות של זכויות המטופל )החולה( על בסיס עקרונות מתחום האתיקה המקצועית ]1[, וכן את חשיבותן של סוגיות מתחום המוסר, הדת והמשפט.

כמו כן הוא מגדיר את המסגרת החוקית והנורמטיבית של יחסי הגומלין בין המטפל למטופל ואת המסגרת המגינה על כבודו ופרטיותו של המטופל ]2[, ועוסק בין השאר בהבטחת טיפול מקצועי, איכותי ובטוח. החוק יונק את השראתו מחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו, המתבסס על הערכים המגולמים במגילת העצמאות ]3[. הטמעת החוק במסגרות של מערכת הבריאות ארכה שנים אחדות, משום שהיה צורך להסדיר תרבות טיפול עדכנית, גם אם חלקים בה כבר היו נהוגים במערכת הבריאות, לקבוע תקנות ונהלים חדשים, להדריך את הצוותים לפעול על פי החוק החדש, להכין את הטפסים החדשים מתוקף החוק החדש, למנות ועדות, ולהגדיר תהליכי עבודה ולהטמיעם בקרב הצוותים ]4[. מכיוון שהחוק — ככל חוק, למעשה — נועד לספק פתרונות לסוגיות מורכבות בטווח הארוך, יש להמשיך לעבוד על ההתאמות במסגרות השונות של מערכת הבריאות כחלק מהתפתחות העשייה וכחלק מהשינויים המתרחשים במקצועות הרפואה.

לקריאת המאמר המלא